חדשות אחרונות

פרדס חנה – סיפור ההתחלה

פרדס חנה הוקמה בשנת 1929. האדמות נרכשו כמה שנים קודם לכן על-ידי חברת פיק"א, שהיתה בבעלותו של הברון רוטשילד, ותכנית המושבה נערכה בהשראת רעיון "עיר גנים" שהיה פופולרי בזמנו. פרדס חנה נועדה ליצור רצף ישובי בין חדרה לבין מושבות הברון בנימינה, גבעת עדה וזכרון יעקב. אדמתה טובה להדרים, ענף חקלאי רווחי ביותר באותן שנים, ומים לחקלאות נראו זמינים בקלות יחסית. פועלי פיק"א (מתישבים סוג ה'), אשר קיבלו כל אחד בית פשוט על שטח של 5 דונם (כיום: רח' הראשונים), וכן משכורת עבור עבודתם, הם שהניחו את התשתית למושבה. הפועלים הקימו משתלת הדרים שנועדו לשתילה בפרדסים המתוכננים. במשתלה היו חצי מליון שתילים, והיא היתה משתלת ההדרים השניה בגודלה בעולם. הפועלים הניחו את הצנרת ותשתית הרחובות לבתיהם של המתישבים הראשונים, בנו את הבתים הראשונים ונטעו את העצים הראשונים, בהם שדרת הדקלים והגרבילאות המרשימה מצפון. פיק"א בחרה את המתישבים לפי שיקול דעתה, ובין השאר לפי הון עצמי, עבר נקי, ותק בארץ, ידע וזיקה לעבודה חקלאית. המתישבים הפקידו בקופת פיק"א 500 לא"י או 800 לא"י. לכל מתישב הוקצו 5 דונם שיועדו לבית פרטי ורפת, ולמשק עזר, ובנוסף – 20 דונם אדמה חקלאית שיועדה לפרדס. ב"רחוב 500", שלאורכו ניטעו דקלי וושינגטוניה, המתישבים הראשונים קיבלו את חלקותיהם בקטע שבין רח' החרובים ודרך הים של היום. "רחוב ה-800" הוא היום דרך הנדיב, והמתיישבים הראשונים קיבלו את חלקותיהם בקטע המקביל לחבריהם ברח' 500. ההבדל בין המתישבים היה בכך שמתישבי ה- 500 (תושבים סוג ב') קיבלו בית ורפת בנויים, ואילו מתיישבי ה- 800 (תושבים סוג ג') בנו את בתיהם בעצמם, לפי תכנית עצמית שאושרה על-ידי פיק"א.

דגם רפת שקיבלו המתיישבים הראשונים

דגם רפת שקיבלו המתיישבים הראשונים

בית מתישבים טיפוסי - דצמבר 1929 - משפחת רוזנתלר רחוב 500 - הדקלים

בית מתישבים טיפוסי – דצמבר 1929 – משפחת רוזנתלר רחוב 500 – הדקלים

מתוך זכרונות ותיקי פרדס חנה: קשים היו החיים בימים הראשונים. רוח הים יללה בלי הרף והביאה תלי תלים של חול, שכיסה כל שתיל וכל פרח. הדרכים היו לא נוחות. קשה היה להגיע למושבה וממנה למקומות אחרים, וקשה היה להביא אליה מצרכים. פרדס חנה היתה מוקפת חולות, והדרכים אליה היו דרכי עפר לא כבושות. החול היה עמוק, ומדי פעם היתה העגלה שוקעת והנוסיעם נאלצו לדחוף אותה כדי לחלצה מן החול. הרכבת הגיעה לתחנת בנימינה. פעם ביום היתה קרונית של הרכבת עוצרת בתחנת רביה (השם הראשון של פרדס חנה). לפעמים, בזמן הגשמים, נותק היישוב לגמרי. זמן קצר אחרי ההתישבות בפרדס חנה החלו מאורעות תרפ"ט (1929), לכן יצאו מתישבי פרדס חנה בלילות לשמירה, ובימים המשיכו לעבוד.

אבן הפינה של פרדס חנה נורתה בסתיו 1928, והיא החלה להתאכלס במרץ 1929. בשנותיה הראשונות עבדו כל המתישבים בפרדסים ובמשקי העזר. הוקמו בית הפקידות (היום: בית האכר), בית ועד (היום: משרדי מח' איכות הסביבה והרבנות) וגן הילדים (היום: בית הראשונים). כעבור מעט שנים תרמה הברונית עדה את בית הכנסת הגדול.

לקראת מחצית שנות ה-30 החלו להגיע לארץ ה"ייקים" (העליה החמישית). בפרדס חנה נוצר ענין לקלוט את העולים. בתחילה נבנו בתים נוספים בחלק הצפוני והדרומי של רח' הדקלים וברח' הבוטנים. רפתות הוסבו למגורים והושכרו לעולים. כעבור מעט שנים, בלחץ הביקוש וההיצע, הותרה ישיבתם של בעלי מלאכה, ובשנת 1937 הותרה מכירת נדל"ן גם לכאלה שאינם חקלאים. בין המתיישבים היו בעלי חזון ויוזמה, ובמושבה קמו בתי חרושת ובתי מלאכה, והתיישבו בה בעלי מלאכה ממקצועות שונים.

פרדס חנה הושתתה על עבודה עברית. תקציב החינוך, גם בשנותיה הראשונות וגם בשנים הקשות, היה תמיד גבוה מתקציב הבטחון. מוסדות חינוך שונים בפרדס חנה הם בעלי שם לאומי, כמו בית הספר החקלאי ומדרשית נועם. במהלך השנים קמו במושבה שכונות שונות. בשנות המנדט הבריטי היתה המושבה מוקפת בשני מחנות צבא. עם סיום המנדט פונה מחנה 87 בצפון המושבה, ובשטחו הוקם בית עולים, אשר דרכו עברו עשרות אלפי עולים חדשים בשנות ה- 50. חלק מהעולים שהגיעו לארץ נקלטו למעברת פרדס חנה, ומשם עברו לבתים ודירות במושבה. במושבה קמו מפעלים שונים, שהיוו מקור פרנסה למשפחות רבות.