רחמן חיים ולאה

סיפור המשפחה

חיים רחמן נולד בנווה-צדק, רח' יבנאל, בשנת 1914. בשנת 1917 גרשו התורכים מתל אביב ויפו את כל היהודים. משפחת רחמן איבדה בגירוש זה את אבי המשפחה ועוד 5 ילדים. כשחזרו לתל אביב התגורר חיים עם אמו. זמן קצר אחרי שהתיישבו אחותו של חיים וגיסו, מנוחה ויהודה קנטור, בפרדס-חנה, עבר חיים אליהם. הוא התחיל לעבוד בחברת המים אשר לימים הפכה לחברת "מקורות". למעט מספר שנים בהן פרש מן החברה, עבד חיים כל ימיו במקורות. הוא התחיל כפועל פשוט, התקדם והגיע להתמנות כאחראי על מערכת אספקת המים של מקורות בכל הצפון. משרדו היה בחיפה, במינהלה הראשית של מקורות צפון. בשנותיו האחרונות, עם הקמת מפעל "נחלי מנשה", הוא קיבל את האחריות על ניהול האחזקה של המפעל.
חיים נפטר ממחלה בגיל 59 ונקבר בבית הקברות של פרדס-חנה.
בצעירותו היה חיים שחקן כדורגל ושיחק בתפקיד שוער של מכבי חדרה. על מנת לשמור על כושרו כשוער, ובגלל שלא יכול היה להתאמן עם הקבוצה בחדרה, היה מתאמן במשך השבוע בלול התרנגולות של משפחת קנטור, אצלם גר. (מנוחה היתה אחותו). השיטה היתה לקפוץ ולנסות לתפוש תרנגולת ,ולא להרפות עד תפישתה. כך הוא רכש לעצמו מיומנות ותגובות של שוער. למשחקים שהתקיימו בשבת, היה מקבל חיים מגיסו קנטור את הכרכרה שלו וכך היה מגיע לחדרה.
לאה נולדה ב 1918 למשפחת שלמה וחסידה ארליך, בעיר בנדר במחוז בסרביה, רומניה. העיר היתה צמודה לנהר דנייסטר אשר הווה את הגבול בין רומניה ורוסיה.
במשפחה היו 6 ילדים. שני בנים ולאה עלו ארצה והשתקעו בתל-אביב, בת אחת עברה לצרפת. בגיל 16 עלתה לאה ארצה וגרה אצל אחיה, דוד ארליך , שהיה בין המצילים הראשונים של תל אביב. הוא היה גם זה שדאג שתעלה לארץ. דוד היה נשוי לרבקה, אחותו של חיים רחמן. לאחר תקופה בתל אביב, שלחה משפחת דוד ארליך את לאה אל אחותה של רבקה, מנוחה קנטור בפרדס-חנה, שם פגשה לאה את חיים וב-1936 הם התחתנו. זמן מה גרו אצל קנטור ואח"כ עברו לדירות שכורות, עד שבנו את ביתם ברח' חן בפרדס-חנה.
למשפחת רחמן נולדו שני ילדים: שלמה (1937) וחסידה (1945).
אחותה של לאה, שגרה עם משפחתה בצרפת, נספתה עם בעלה בשואה. בתה הנרייט ששרדה את השואה הגיעה לארץ ב 1948 ואומצה ע"י חיים ולאה כבת. שמה הוסב לרות רחמן.
לאה היתה עקרת בית עד לאותו יום ב- 1946 בו החלה לנהל מועדון עבור החיילים הבריטים אשר חנו במחנה 80. עם הקמת המדינה, ב-1948, היא המשיכה בניהול המועדון עבור החיילים הישראלים. לאחר המלצה של מר שמחוני (בעל בית מרקחת בפרדס חנה) היא התחילה לעבוד בוועד למען החייל.
מכאן מתחילה הסאגה של "הדודה לאה". מאחראית על מחנה 80 (נח"ל וקורס קצינים) היא קיבלה לאחריותה את פעילות הוועד למען החייל בכל בסיסי חיל האוויר הישראלי, ממטולה ועד מרחב חצי האי סיני בדרום. במקביל היתה אחראית גם על משמר הגבול בצפון הארץ ונודעה בשם "הדודה לאה של חיל האוויר, מפרדס-חנה". כשהגיעה לגיל 80 ערך לה חיל האוויר יום הולדת. (קלטת נמצאת בבית הראשונים)
בשנותיה האחרונות עברה לגור בתל אביב כדי להיות קרובה לבתה חסידה.
היא נקברה בפרדס-חנה על יד בעלה חיים ז"ל.
הבן שלמה, היה טייס בחיל האוויר, למד הנדסה אזרחית, עבד במספר מקומות עבודה וסיים כמהנדס מתאם תכנון מבנים בחברת רפאל, ממנה פרש לפנסיה. רותי, למרות קשיי הסתגלות ראשוניים וזמניים, התאקלמה יפה מאד בארץ והקימה משפחה לתפארת. היא היתה מורה לחינוך מיוחד.
חסידה למדה ועובדת כמדריכה בשיטת אדלר.

חיים רחמן נולד בנווה-צדק, רח' יבנאל, בשנת 1914. בשנת 1917 גרשו התורכים מתל אביב ויפו את כל היהודים. משפחת רחמן איבדה בגירוש זה את אבי המשפחה ועוד 5 ילדים. כשחזרו לתל אביב התגורר חיים עם אמו. זמן קצר אחרי שהתיישבו אחותו של חיים וגיסו, מנוחה ויהודה קנטור, בפרדס-חנה, עבר חיים אליהם. הוא התחיל לעבוד בחברת המים אשר לימים הפכה לחברת "מקורות". למעט מספר שנים בהן פרש מן החברה, עבד חיים כל ימיו במקורות. הוא התחיל כפועל פשוט, התקדם והגיע להתמנות כאחראי על מערכת אספקת המים של מקורות בכל הצפון. משרדו היה בחיפה, במינהלה הראשית של מקורות צפון. בשנותיו האחרונות, עם הקמת מפעל "נחלי מנשה", הוא קיבל את האחריות על ניהול האחזקה של המפעל.
חיים נפטר ממחלה בגיל 59 ונקבר בבית הקברות של פרדס-חנה.
בצעירותו היה חיים שחקן כדורגל ושיחק בתפקיד שוער של מכבי חדרה. על מנת לשמור על כושרו כשוער, ובגלל שלא יכול היה להתאמן עם הקבוצה בחדרה, היה מתאמן במשך השבוע בלול התרנגולות של משפחת קנטור, אצלם גר. (מנוחה היתה אחותו). השיטה היתה לקפוץ ולנסות לתפוש תרנגולת ,ולא להרפות עד תפישתה. כך הוא רכש לעצמו מיומנות ותגובות של שוער. למשחקים שהתקיימו בשבת, היה מקבל חיים מגיסו קנטור את הכרכרה שלו וכך היה מגיע לחדרה.
לאה נולדה ב 1918 למשפחת שלמה וחסידה ארליך, בעיר בנדר במחוז בסרביה, רומניה. העיר היתה צמודה לנהר דנייסטר אשר הווה את הגבול בין רומניה ורוסיה.
במשפחה היו 6 ילדים. שני בנים ולאה עלו ארצה והשתקעו בתל-אביב, בת אחת עברה לצרפת. בגיל 16 עלתה לאה ארצה וגרה אצל אחיה, דוד ארליך , שהיה בין המצילים הראשונים של תל אביב. הוא היה גם זה שדאג שתעלה לארץ. דוד היה נשוי לרבקה, אחותו של חיים רחמן. לאחר תקופה בתל אביב, שלחה משפחת דוד ארליך את לאה אל אחותה של רבקה, מנוחה קנטור בפרדס-חנה, שם פגשה לאה את חיים וב-1936 הם התחתנו. זמן מה גרו אצל קנטור ואח"כ עברו לדירות שכורות, עד שבנו את ביתם ברח' חן בפרדס-חנה.
למשפחת רחמן נולדו שני ילדים: שלמה (1937) וחסידה (1945).
אחותה של לאה, שגרה עם משפחתה בצרפת, נספתה עם בעלה בשואה. בתה הנרייט ששרדה את השואה הגיעה לארץ ב 1948 ואומצה ע"י חיים ולאה כבת. שמה הוסב לרות רחמן.
לאה היתה עקרת בית עד לאותו יום ב- 1946 בו החלה לנהל מועדון עבור החיילים הבריטים אשר חנו במחנה 80. עם הקמת המדינה, ב-1948, היא המשיכה בניהול המועדון עבור החיילים הישראלים. לאחר המלצה של מר שמחוני (בעל בית מרקחת בפרדס חנה) היא התחילה לעבוד בוועד למען החייל.
מכאן מתחילה הסאגה של "הדודה לאה". מאחראית על מחנה 80 (נח"ל וקורס קצינים) היא קיבלה לאחריותה את פעילות הוועד למען החייל בכל בסיסי חיל האוויר הישראלי, ממטולה ועד מרחב חצי האי סיני בדרום. במקביל היתה אחראית גם על משמר הגבול בצפון הארץ ונודעה בשם "הדודה לאה של חיל האוויר, מפרדס-חנה". כשהגיעה לגיל 80 ערך לה חיל האוויר יום הולדת. (קלטת נמצאת בבית הראשונים)
בשנותיה האחרונות עברה לגור בתל אביב כדי להיות קרובה לבתה חסידה.
היא נקברה בפרדס-חנה על יד בעלה חיים ז"ל.
הבן שלמה, היה טייס בחיל האוויר, למד הנדסה אזרחית, עבד במספר מקומות עבודה וסיים כמהנדס מתאם תכנון מבנים בחברת רפאל, ממנה פרש לפנסיה. רותי, למרות קשיי הסתגלות ראשוניים וזמניים, התאקלמה יפה מאד בארץ והקימה משפחה לתפארת. היא היתה מורה לחינוך מיוחד.
חסידה למדה ועובדת כמדריכה בשיטת אדלר.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות

• 
  Scan0009