משפחת כהן
מראשוני פרדס-חנה
התישבו בשנת 1929
דוד
1978–1894
ארץ מוצא: מוהילוב
מקצוע: חקלאי
רחל
1970–1895
ארץ מוצא: יפו, פלסטינה
מקצוע: מורה
סיפור המשפחה
קורות חייו של סבי דוד כהן ז"ל (1894-1978)
סבי דוד כהן נולד במוהילוב שבליטא בשנת 1894. לסבי היו 6 אחיות.
אביו משה היה חקלאי שחכר אדמות מבעלי אחוזות וזרע בעיקר שעורה וחיטה, וכן היה לו משק חי של פרות.
בשנת 1902 עזב סבי את ליטא ועבר עם משפחתו לאודיסא. בשנת 1910 עזבה המשפחה את רוסיה לקפריסין. סבי מאוד רצה לעלות ארצה, והיות והיתה לו הכשרה חקלאית, הוא עלה לארץ בימי העליה השניה. כעבור שנה של עבודה בארץ סבי חזר למשפחתו בקפריסין. הם חיו במושבה יהודית בשם מרגו. קבלו אחוזה מחברת י.ק.א לעיבוד האדמה וניהלו משק חקלאי.
בשנת 1918 והוא בן 22, התחתן סבי עם סבתי.
קורות חייה של סבתי רחל כהן ז"ל (1895-1970)
סבתי רחל נולדה ביפו בשנת 1895 לאביה, שלמה זלמן, ממשפחה מכובדת וותיקה בארץ (משפחת לוריא מצפת מצאצאי האר"י הקדוש) ואמה עדה. לסבתי היו 8 אחים ואחיות. אביה עבד כצורף, מקצוע שירש מאביו.
אביה נפטר והיא בת 5. מי שדאג לפרנסת המשפחה היה הדוד אהרון שלוש שהיה שותף בעסקי הצורפות של אביה.
סבתי למדה בביה"ס לבנות ביפו והמשיכה לסמינר מורות וגננות ע"ש לוינסקי בת"א.
עם סיום לימודיה עבדה כגננת בתל אביב כדי לחסוך כסף לטיול לשוויץ יחד עם חברתה הטובה גיטה דיזינגוף, וזאת כדי ללמוד מדעי הפסיכולוגיה. פרוץ מלחמת העולם הראשונה חייב את דחיית תוכניתה, והיא נסעה לאחיותיה בקפריסין למושבה מרגו. היא עבדה שם כמורה לעברית ובערבים ארגנה שעורי ערב לעברית וערבי תעמולה לארץ ישראל.
"כל יהודי מקומו אך ורק בארץ ישראל", זאת היתה הסיסמא של החוג שלה. סבתי אף היתה פעילה בארגון ניל"י.
היא הכירה את סבי במושבה מרגו, והם נשאו בשנת 1918.
החיים של סבי וסבתי בפרדס חנה 1929- 1978
בשנת 1928 עלו סבי וסבתי עם ילדיהם – בן דרור ז"ל, עמיחי ז"ל ומקסימה ארצה. הם נסעו באוניה יוונית במשך שבוע עד הגיעם מלימסול לחיפה. הם הביאו עמם ציוד חקלאי ולול עופות ומחרשה משוכללת שלא היתה כמוה בארץ.
תחילה הם השתקעו בגבעת עדה ושם עברו את מאורעות תרפ"ט. עם סיום המאורעות, בספטמבר 1929, עברו סבי, סבתי וילדיהם לפרדס חנה. הם גרו בבית בודד בין שבטי הבדואים. קראו לרח' –רחוב 800 ( דרך הנדיב היום). קראו לרחוב כך על שם מתיישבי הרחוב שתשלומם לחברת פיק"א היה 800 לירות וכן היה עליהם לבנות את ביתם לבד.
בימים הראשונים של פרדס חנה התנדבו סבי וסבתי לעבודה ציבורית. אחרי יום העבודה במשק הם עסקו בדאגות הציבור. סבי כהן כראש הועד הראשון וכמוכתר המושבה. הוא כהן בתפקיד זה עד שנת 1937. כמו כן כיהן סבי גם כראש אגודת המים וסניף אגודת פרדס. סבתי עסקה בארגון שעורי ערב בעברית ויסוד ארגון ויצ"ו במושבה. סבתי הקדישה זמן ופעילות לטובת נשים נזקקות.
בשנת 1929 נולדה אמי, דבורה גרוסמן לבית כהן. היא היתה הבת הראשונה של המושבה. היא גדלה ברח' 800 בבית שהוריה בנו. יחידת משק במושבה היתה 30 דונם וכן מגרש 5 דונם על יד הבית. סבי נטע 20 דונם פרדסים, זרע 10 דונם פלחה. היות ומהפרדס לא היתה לסבי הכנסה, הוא חכר אדמות מחברת פיק"א והגיע לשטח של 200 דונם תפוחי אדמה וכן 200 דונם פלחה. הוא היה אחד מהספקים העיקריים בתחום בשוק בחיפה.
במשך הזמן סבי רכש חלקות פרדסים נוספות בפרדס חנה וגידל בהם פרי הדר.
סבי וסבתי גרו בפרדס חנה באותו בית שהם בנו עד יום מותם.
סבתי נפטרה בשנת 1970. סבי נפטר בשנת 1983. שניהם קבורים בבית-הקברות של פרדס-חנה.
כתבה וערכה איריס נגלר גרוסמן, נכדתם של דוד ורחל כהן ז"ל ובתה של דבורה גרוסמן ז"ל
.
.
.
.
קורות חייו של סבי דוד כהן ז"ל (1894-1978)
סבי דוד כהן נולד במוהילוב שבליטא בשנת 1894. לסבי היו 6 אחיות.
אביו משה היה חקלאי שחכר אדמות מבעלי אחוזות וזרע בעיקר שעורה וחיטה, וכן היה לו משק חי של פרות.
בשנת 1902 עזב סבי את ליטא ועבר עם משפחתו לאודיסא. בשנת 1910 עזבה המשפחה את רוסיה לקפריסין. סבי מאוד רצה לעלות ארצה, והיות והיתה לו הכשרה חקלאית, הוא עלה לארץ בימי העליה השניה. כעבור שנה של עבודה בארץ סבי חזר למשפחתו בקפריסין. הם חיו במושבה יהודית בשם מרגו. קבלו אחוזה מחברת י.ק.א לעיבוד האדמה וניהלו משק חקלאי.
בשנת 1918 והוא בן 22, התחתן סבי עם סבתי.
קורות חייה של סבתי רחל כהן ז"ל (1895-1970)
סבתי רחל נולדה ביפו בשנת 1895 לאביה, שלמה זלמן, ממשפחה מכובדת וותיקה בארץ (משפחת לוריא מצפת מצאצאי האר"י הקדוש) ואמה עדה. לסבתי היו 8 אחים ואחיות. אביה עבד כצורף, מקצוע שירש מאביו.
אביה נפטר והיא בת 5. מי שדאג לפרנסת המשפחה היה הדוד אהרון שלוש שהיה שותף בעסקי הצורפות של אביה.
סבתי למדה בביה"ס לבנות ביפו והמשיכה לסמינר מורות וגננות ע"ש לוינסקי בת"א.
עם סיום לימודיה עבדה כגננת בתל אביב כדי לחסוך כסף לטיול לשוויץ יחד עם חברתה הטובה גיטה דיזינגוף, וזאת כדי ללמוד מדעי הפסיכולוגיה. פרוץ מלחמת העולם הראשונה חייב את דחיית תוכניתה, והיא נסעה לאחיותיה בקפריסין למושבה מרגו. היא עבדה שם כמורה לעברית ובערבים ארגנה שעורי ערב לעברית וערבי תעמולה לארץ ישראל.
"כל יהודי מקומו אך ורק בארץ ישראל", זאת היתה הסיסמא של החוג שלה. סבתי אף היתה פעילה בארגון ניל"י.
היא הכירה את סבי במושבה מרגו, והם נשאו בשנת 1918.
החיים של סבי וסבתי בפרדס חנה 1929- 1978
בשנת 1928 עלו סבי וסבתי עם ילדיהם - בן דרור ז"ל, עמיחי ז"ל ומקסימה ארצה. הם נסעו באוניה יוונית במשך שבוע עד הגיעם מלימסול לחיפה. הם הביאו עמם ציוד חקלאי ולול עופות ומחרשה משוכללת שלא היתה כמוה בארץ.
תחילה הם השתקעו בגבעת עדה ושם עברו את מאורעות תרפ"ט. עם סיום המאורעות, בספטמבר 1929, עברו סבי, סבתי וילדיהם לפרדס חנה. הם גרו בבית בודד בין שבטי הבדואים. קראו לרח' –רחוב 800 ( דרך הנדיב היום). קראו לרחוב כך על שם מתיישבי הרחוב שתשלומם לחברת פיק"א היה 800 לירות וכן היה עליהם לבנות את ביתם לבד.
בימים הראשונים של פרדס חנה התנדבו סבי וסבתי לעבודה ציבורית. אחרי יום העבודה במשק הם עסקו בדאגות הציבור. סבי כהן כראש הועד הראשון וכמוכתר המושבה. הוא כהן בתפקיד זה עד שנת 1937. כמו כן כיהן סבי גם כראש אגודת המים וסניף אגודת פרדס. סבתי עסקה בארגון שעורי ערב בעברית ויסוד ארגון ויצ"ו במושבה. סבתי הקדישה זמן ופעילות לטובת נשים נזקקות.
בשנת 1929 נולדה אמי, דבורה גרוסמן לבית כהן. היא היתה הבת הראשונה של המושבה. היא גדלה ברח' 800 בבית שהוריה בנו. יחידת משק במושבה היתה 30 דונם וכן מגרש 5 דונם על יד הבית. סבי נטע 20 דונם פרדסים, זרע 10 דונם פלחה. היות ומהפרדס לא היתה לסבי הכנסה, הוא חכר אדמות מחברת פיק"א והגיע לשטח של 200 דונם תפוחי אדמה וכן 200 דונם פלחה. הוא היה אחד מהספקים העיקריים בתחום בשוק בחיפה.
במשך הזמן סבי רכש חלקות פרדסים נוספות בפרדס חנה וגידל בהם פרי הדר.
סבי וסבתי גרו בפרדס חנה באותו בית שהם בנו עד יום מותם.
סבתי נפטרה בשנת 1970. סבי נפטר בשנת 1983. שניהם קבורים בבית-הקברות של פרדס-חנה.
כתבה וערכה איריס נגלר גרוסמן, נכדתם של דוד ורחל כהן ז"ל ובתה של דבורה גרוסמן ז"ל
.
.
.
.
קישור לאתר משפחתי חיצוני:
גלריית תמונות
רחל כהן בלול
דוד כהן בעבודה
רחל כהן בעבודה
ככר המוכתר הראשון – דרך הנדיב עם תדהר