חדשות אחרונות

  • ספורט. תערוכה על הספורט במושבה.
  • דף חדש: אברי הברון (היילברון) – זכרונות

משפחת תמרי

מראשוני פרדס-חנה
התישבו בשנת 1933

יצחק

2005–1922

ארץ מוצא: איידטקונן ,גרמניה
מקצוע: חקלאי

לאה

ארץ מוצא: עטרות, ישראל
מקצוע: מורה

סיפור המשפחה

יצחק תמרי נולד באיידטקונן שבפרוסיה המזרחית ובשנת 1933 עלה עם משפחתו והתיישב בפרדס-חנה. למן היום הראשון במושבה עבד בפרדס שנטע אביו. הוא למד בבית הספר אלונים ובמקווה ישראל, הדריך בנוער העובד ובעקבות פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות התנדב לצבא הבריטי. הוא שירת ביחידת תובלה והשתתף בקרבות בלוב ובפלישה לאיטליה.
אחרי המלחמה חזר למשק, שעבר לבעלותו עם מות האב, התחתן עם לאה חקלאי ונולדו להם דורית, צילה, אורנה ושרון. במלחמת הקוממיות לחם בחטיבת 8 והיה נהגו של יצחק שדה. שכנו וחברו מילדות, מיכאל הירשברג, אומר כי בחקלאות תמיד היה יוזם ומחדש, מנסה זנים חדשים (זן האבוקדו "איציק" נקרא על שמו) ולוחם במזיקים: הוא היה הראשון שחיפה את כל מטע השסק שלו ברשתות מחמת העטלפים שעשו שָמוֹת בפרי. לעומת זאת, עם מכת הגניבות התקשה להתמודד, ואחרי 70 שנות עבודה פרש. הוא היה יו"ר הוועדה החקלאית בפרדס-חנה ופעיל בהתאחדות האכרים.
תמרי נודע בחוש ההומור הציני שלו ובסיפוריו המפולפלים, שאותם כינס בספר "ואצלנו יש חמסין וכל מיני קדחת". הוא סיפר איך, בעקבות פרשת אַלטָלֶנָה, הצטווה לצאת לזכרון–יעקב ולעצור את מפקד האצ"ל במקום, איך הובילוֹ ברחוב מתעלם מקריאות הלעג של המקומיים, עד שהתברר שעצר את האיש הלא נכון. מאחר שאחרים כבר כתבו על תרומתה של העלייה הייקית, הוא התנדב לכתוב למה היא לא תרמה: "היא לא תרמה ללוונטיניזציה של הארץ, היא לא תרמה לגל הגואה של הפשע, היא לא תרמה לחומייניזציה, היא לא תרמה לנובורישיות המופגנת, היא לא תרמה לברוטליזציה של חיי היום-יום". תמרי תרם את גופתו למדע.
מתוך: מדור "אחרי מות" בעריכת אורי דרומי, עתון "הארץ" 8.6.2005

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות