חדשות אחרונות

  • ספורט. תערוכה על הספורט במושבה.
  • דף חדש: אברי הברון (היילברון) – זכרונות

משפחת שרון

מראשוני פרדס-חנה
התישבו בשנת 1947

בנימין

1986–1914

ארץ מוצא: טרוטינה, אוקראינה
מקצוע: ראש המועצה

שרה

1987–9999

ארץ מוצא:
מקצוע:

סיפור המשפחה

בנימין שרון (שוורצמן) נולד בשנת 1914 בעיירה טרוטינה שבחבל אודסה באוקראינה. בהיותו כבן שש עברה המשפחה לעיר גאלאץ (Galaţi) שברומניה. המשפחה כללה את האבא שלמה, האמא גיטל, האחות לושיה והאח ישראל.
בגאלאץ התפרנס האבא מסחר בבדים, ובקומת קרקע של הבית שבו גרו ניהלו מסעדה קטנה.
בשנת 1941 נרצחו בשואה הוריו של בנימין ואחותו.
בנימין למד בעממי ובתיכון מסחרי, הצטרף כחניך לתנועת נוער גורדוניה (על שם א.ד. גורדון). הקבוצה שאליה השתייך בנימין היתה חלוצית והתכוננה לעלות לישראל (פלשתינה) ולהקים קבוצה.
בשנת 1934 עלו ראשוני הקבוצה לארץ והתמקמו בפרדס חנה כגרעין שהיה אמור להתארגן, לצבור ידע ונסיון בחקלאות ולצבור אמצעים שהיו אמורים לסייע בעת העליה לקרקע מה שנקרא כיום התנחלות. הקבוצה שוכנה במקום שנקרא בלשון עממית קסטריליבקה (קתריאליבקה שמה הספרותי של עיירת ילדותו של הסופר שלום עליכם) ושם הוקמו מספר צריפים למגורים, חדר אוכל ומגורי הילדים.
לאחר כשבע שנים בפרדס חנה עלתה בשנת 1941 הקבוצה להאחזות בעמק בית שאן (כיום עמק המעיינות) ושם הוקם קיבוץ אבוקה על מעיין המסיל (הזורם לנחל אבוקה) ובשכנות לקבוצת נווה איתן.
בנימין השקיע את מלוא כוחו וכשרונו ויחד עם חבריו בנו משק לתפארת.
בשנת 1945 החל המשק להתמוטט מבחינה חברתית עקב צירוף גרעין יוצאי אוסטריה שלא התאימו לגרעין הותיק. בנימין עזב עם משפחתו לזכרון יעקב ולאחר כשנתיים, בשנת 1947 עבר לפרדס חנה, הפעם סופית.
בפרדס חנה מילא בנימין תפקידים ציבוריים ובעיקר במועצת הפועלים. בשנת 1950 נבחר בנימין לשמש כראש המועצה המקומית פרדס חנה, ובמשך 22 שנים נבחר שוב ושוב למלא את התפקיד עד לפרישתו מרצון בשנת 1972.
בנימין התמסר לעבודתו כראש המועצה, הביא לפיתוח משגשג של המושבה. נבנו שכונות חדשות, הוקמו מפעלים שהעסיקו עובדים רבים הוקמה רשות חינוכית ואיגוד ערים וכל אלה בזכות מרצו, כשרונו והתמסרותו לעניני הרשות.
לבנימין היה כשרון ליצור קשרים הדוקים ופרודוקטיביים עם מוסדות השלטון, ולא אחת, הודות לקשרים אלה, זכתה המושבה לתנופת פיתוח אדירה. רק כדוגמא יצויין הקמת המתנ"ס הנהדר וזאת הודות לקשריו עם משפחת מאיר וכן עם שר האוצר פנחס ספיר.
בנימין היה נשוי לשרה לבית יבלוטשניק (תפוחי) אותה הכיר עוד בנעוריו בעת שפעל בתנועת גורדוניה. שרה הצטרפה אליו שנה לאחר עלותו ארצה. בעת שהיתה הקבוצה בפרדס חנה נולד בנם הבכור, עמירם, ובעת ששהו בקבוצה בעמק בית שאן נולד בנם השני, דובי.
הבן דובי הלך לעולמו זמן קצר לאחר גיוסו לצה"ל. הוא היה תלמיד מבריק, אמן וספורטאי מצטיין. רשלנות רפואית בזמן הטירונות הביאה למותו.
בנימין ואשתו שרה, במקביל לעבודתו של בנימין במועצה המקומית, הקימו משק חקלאי שכלל לול עופות ופרדס. הבן עמירם למד בבית ספר אלונים ולאחר מכן בתיכון חדרה. בעת שירותו בצה"ל כקצין חבלה בגדוד נח"ל נפצע קשה ושהה חודשים לא מעטים בבתי חולים. בתקופה זו הכיר את רעייתו רבקה, שהיתה אחות וטיפלה גם בו. השניים נישאו, התגוררו מספר שנים בירושלים, שם עמירם למד משפטים. לאחר התמחות הצטרף עמירם למשרד עורכי הדין דויטשמן- דן ולאחר כ-11 שנים מונה כשופט בחדרה שם כיהן 27 שנים עד לפרישתו לגמלאות לבני הזוג נולדו 3 ילדים. הבכורה, אורית, נפטרה ממחלה קשה בהיותה בת 44 שנים והותירה אחריה שלושה ילדים. עמירם ורעייתו רבקה סייעו במשך שנים לא מעטות בגידולם של הילדים ובדאגה להם עד לבגרותם. בת נוספת שנולדה לזוג, ליאת, נישאה לחבר קיבוץ שפיים, אלון, ולזוג שני ילדים (בן ובת). בן נוסף שנולד לעמירם ורעייתו, נקרא בישראל דובי (על שם אחיו שנפל בצהל) נישא לבת מושב בורגתה, מיטל, ולהם שתי בנות.
בנימין הלך לעולמו בשנת 1986 ורעייתו שרה בשנת 1987.
שרה ובנימין נקברו בבית הקברות בפרדס חנה בסמוך לקבר בנם החייל דב שרון (באותה עת טרם הוקמה החלקה הצבאית). על שמו של בבנימין הוקמה מצבת זכרון בפתח חורשת אורנים ועליה לוח זיכרון שעליו נכתב בין השאר: "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו ש. טשרניחובסקי". לזכרו של בנימין נכתבה ביוגרפיה הנושאת את השם: "העצים מתים זקופים".

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות