חדשות אחרונות

  • זכרון בסלון 2019
  • תערוכה בגלריה: הגדות מאוסף פוגל
  • דף חדש: אברי הברון (היילברון) – זכרונות

משפחת מוגילבסקי

מראשוני פרדס-חנה
התישבו בשנת 1929

מרדכי

1983–1893

ארץ מוצא: לנינגרד (סן-פטרבורג) ,רוסיה
מקצוע: פועל , פרדסן

חסיה

1994–1900

ארץ מוצא: ליטא,ז'גר
מקצוע: אחות

סיפור המשפחה

מרדכי מוגילבסקי נולד ב-1893 בלנינגרד, סנט-פטרבורג של ימינו, למשפחה ציונית משכילה. היה אחד מ-5 אחים. עוד בנעוריו הצטרף לקבוצת חלוצים בראשותו של יוסף טרומפלדור, למד עברית, עבר הכשרה ושימש זמן מה כמזכירו של טרומפלדור. לקראת עליתו ארצה, בשנת 1922 , קבל מכתב המלצה מטרומפלדור שהוא אדם חרוץ והגון ושאפשר לסמוך עליו.
בארץ החל לעבוד כפועל בחדרה, בייבוש הביצות.
חסיה מוגילבסקי לבית טנקל, נולדה בליטא בעיר ז'גר. במשפחה היו 6 אחים ואחיות. הם התפרנסו בכבוד ממפעל לצביעת צמר ומחנות למכירת הצמר הצבוע.
חסיה ואחותה נסעו ללמוד בפטרוגרד, סנט-פטרבורג של ימינו. בגמר לימודיה רצתה חסיה לעלות לפלשתינה, אך הוריה הסכימו רק בתנאי שתלמד קודם מקצוע. כך הגיעה חסיה לברלין ולמדה במשך 3 שנים להיות אחות מוסמכת ומיילדת.
את מרדכי הכירה חסיה בילדותה. סבא וסבתא שלו היו שכנים של הוריה. כשהוא הגיע לבקר אותם , הם התידדו ושמרו על קשר כל השנים.
בשנת 1925 עלתה חסיה לארץ. מרדכי שחיכה לה 3 שנים נשא אותה לאשה. בארץ חסיה החלה מיד לעבוד כאחות ומיילדת בבית חולים ליולדות בחיפה. מנהל בית החולים היה אחד ממוריה בברלין. בשנות עבודתה הראשונות מילאה חסיה תפקידים שונים. היא נשלחה לירושלים ללמוד איך מטפלים בילדים חולי גרענת, מחלה שהיתה נפוצה בין ילדי העיר העתיקה. לאחר מכן עברה לעבוד בעין-חרוד, ופתחה שם ,עם עוד אחיות ורופאים , את בית-החולים הראשון בעמק יזרעאל שהוקם בצריף בעין-חרוד. זה היה מקומו הראשון של בית החולים "העמק" שממוקם בעפולה.
בשנת 1928 נולדה הבת הבכורה יעל. ב-1929 הגיעה משפחת מוגילבסקי לפרדס-חנה.מרדכי עבד בחברת פיק"א. הם התגוררו בדירות שכורות עד שקנו מגרש ברח' הואדי ובנו עליו את ביתם. בחלקה הקטנה שליד הבית נטע מרדכי עצי פרי שונים להנאת בני המשפחה. כמו כן הקים רפת ובה שתי פרות. כל בוקר היה קם לחליבה ומביא בעצמו את החלב למחלבה שהיתה ממוקמת במרכז המושבה. בחצר היה גם לול תרנגולות לצריכה עצמית של ביצים ועופות. על חלקת אדמה שקנה מרדכי מפיק"א הוא נטע פרדס .את הפרדס עיבד וטיפח עד יומו האחרון. בשנת 1936 נולד לחסיה ומרדכי עוד בן, שי. בשנת 1947 , כנקמה על הריגת שני קצינים בריטיים ע"י האצ"ל, עלה הצבא הבריטי עם טנקים על שטח הפרדס וגדע את כל העצים. כמובן שעם עקירת הפרדס נגדע גם מקור הפרנסה. מרדכי החל לעבוד כמזכיר במועצת הפועלים. לאחר הקמת המדינה ב 1948 ,נטע מרדכי פרדס חדש ששוב חזר להניב לתפארת. יש לציין שמרדכי הלך לפרדס (שנמצא מול מחנה 80) ברגל כל יום ולפעמים גם פעמיים ביום הלוך וחזור. לא היתה לו מכונית וגם לא רשיון נהיגה.
חסיה החלה לעבוד כאחות ומיילדת בפרדס-חנה. המרפאה היתה חדר אחד בתוך בית מגורים ברחוב החורש (כתריאלבקה) . היא גם הדריכה אמהות צעירות, חסרות נסיון וידע בגידול תינוקות.
יעל, ביתה של חסיה , מספרת על סיפור המלווה אותה עד היום, על יולדת מפרדס-חנה שהיו לה תאומים. הראשון נולד בבית בעזרת חסיה, אך השני סרב לצאת. חסיה גייסה את אחד התושבים היחידים שהיה לו רכב גדול ונסעה עם היולדת לבית חולים העמק. שם נולד התינוק השני אחרי יום. רופא היה מגיע לפרדס-חנה רכוב על סוסו רק פעמיים בשבוע. חסיה שימשה גם רופא בשעת הצורך.עם הזמן עברה המרפאה לבית יותר גדול במרכז המושבה והצוות הרפואי גדל גם כן. חסיה המשיכה בתפקידה כאחות במרפאת פרדס-חנה עד יציאתה לגמלאות בגיל 60. אבל היא לא הפסיקה לעבוד. היא התנדבה ללמד עברית לעולים חדשים שהגיעו למרכז הקליטה בפרדס-חנה. כמו כן עזרה לבנות דתיות ללמוד לקראת בחינות הבגרות. בעיקר שימשה כאחות מחליפה בכל סניפי קופות החולים בפרדס-חנה ובישובים הסמוכים. היא היתה מגיעה ברגל לכל מקום, לעין עירון, לעין-שמר ולכרכור.
בשנת תשמ"ג (1983) בטכס חגיגי קיבלה חסיה מהמועצה תואר ותעודה "יקירת פרדס חנה-כרכור" כהוקרה על פעילותה רבת השנים בטיפול ובשמירת הבריאות של תושבי המושבה. כמו כן, בשנת 1987 קיבלה בטכס חגיגי רב משתתפים תואר יקירת "נעמת" על פועלה בתחום קידום הבריאות בקרב נשות פרדס-חנה.
חסיה קיבלה לידיה את מרשם האוכלוסין והיתה ממונה על קריאת התושבות לבדיקות סרטן השד אחת לכמה חדשים, והכל בהתנדבות וברצון לעזור.
חסיה היתה חובבת קריאה והספרים מילאו את חייה בתוכן והנאה כמעט עד יומה האחרון. כל השנים השתתפה בחוג לספרות שהנחתה המורה הוותיקה לאה הירשברג ותמיד חזרה מלאת התפעלות והנאה.
חסיה נפטרה בגיל 94 בשיבה טובה ובשלווה. עד היום היא נחשבת לאישיות נערצת על ידי התושבים הותיקים שלא שוכחים אותה, ומזכירים אותה בכל הזדמנות.
יעל, ביתה, הלכה בעקבותיה והיתה אחות פעילה שנים רבות וגם נכדתה חווה היא אחות—מקצוע שעובר במשפחה מדור לדור

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות