חדשות אחרונות

  • ספורט. תערוכה על הספורט במושבה.
  • דף חדש: אברי הברון (היילברון) – זכרונות

משפחת בתיה

מראשוני כרכור
התישבו בשנת

אליהו דוד

1967–1886

ארץ מוצא: גרודנא (כיום: בלרוס)
מקצוע:

בתיה

1954–

ארץ מוצא: ליטא
מקצוע:

סיפור המשפחה

"אליהו דוד בדש נולד בגרודנא (כיום בלרוס) בשנת 1886 למשפחה מרובת ילדים. משחר ילדותו יצא לחיי עבודה כדי להקל על מצוקת העוני בבית. איש עבודה היה עד ליומו האחרון. בשנת 1921 הגיע ארצה כחלוץ, כציוני נלהב, ובשליחות אחיו זבולון, מאנשי "אחוזת לונדון", כדי להכשיר את חזונם של אנשי אחוזת לונדון, אף הם ציונים נלהבים שחלומם היה להקבר בארץ הקודש ולחיות בה בערוב ימיהם. קבוצה קטנה של אנשים היוו את הגרעין הראשון של ההתנחלות במושבה כרכור, וביניהם היה אליהו-דוד בדש ושלושת אחיו שעלו עמו ארצה: מאיר, משה ויהושע, ושתי האחיות: דבורה והדסה ז"ל. הקבוצה סבלה ממצוקת מים ותנאי מחיה קשים ביותר. ממרחקים הביאו מים מרופשים שהצריכו סינון. הקדחת הפילה את כולם למשכב, הדרכים משובשות. אנשי אחוזת לונדון שלחו כסף על מנת שיוכלו לרכוש שתילים של עצי אקליפטוס והדרים. תקופה מסוימת נשאר אליהו-דוד בדש לבד בשטח, אחרי שכולם חלו במלריה. לבד היה סובב בחוצותיה של המושבה, ובלילה היה ישן כשחרב מונחת לצידו.
יחסים של דו-קיום, הערכה וכבוד נתן לערביי הסביבה, הבדואים מואדי עארה, והם נטו לו חיבה רבה. הם נהגו לפנות אליו בכל בעיה: בעיות של קרקע, מים ובטחון, ארח אותם כאחים וידידים, וטען השכם והערב כי הדרך היחידה לחיות אתם בשלום היא אחווה ורעות.
שלטון המנדט שלט באותה עת, ומסביב למושבה הוקמו מחנות של הצבא הבריטי. א.ד. בדש שלט טוב שפה האנגלית: מגיל צעיר היגר לארצות הברית ושהה שם 11 שנים. הקצונה הבריטית מיד קלטה אותו, נטו חיבה רבה והערצה, ומינוהו בין השאר למוכתר המושבה.
בתיה לבית קובנסקי עלתה ארצה אף כי כחלוצה וציונית מליטא בשנת 1921, והתיישבה בתל אביב. בשנת 1927 הם נפגשו, ובדש הציע לה נישואים. היא נאותה ללכת אחריו למושבה כרכור, ובשנת 1928 נערכו הנישואים, בהם השתתפו כל תושבי הסביבה, ערביי המקום ואורחים רבים שבאו ממרחקים. לימים הפך הבית, שנבנה במו ידיו ותכנונו של א.ד. בדש במרכז המושבה, ללבה של המושבה. כל עסקי הקרקעות, עניני בטחון, תכניות פיתוח המושבה התנהלו בו, וכל ההסטוריה של ראשית המושבה מקופלת בקירותיו. הבית הומשל ל"בית אברהם אבינו", על שום הכנסת האורחים המופלגת אותה גילו בתיה ו-א.ד. בדש, כאשר בתיה מכינה מטעמים והשולחן הגדול במרכז הבית היה יומם ולילה עמוס בכיבודים ומסביבו אורחים רבים. קשרי הידידות אותם יצר א.ד. בדש עם השלטונות הבריטים נוצלו על ידו במקרים רבים, שעד היום לא כולם יודעים עליהם. רשיונות עליה (סרטיפיקטים) - היו מגיעים אליו תושבים מכל הארץ בפניות לקבל אישורים, וכל חודש היה נוסע לחיפה לממשל ומקבל את היתרי העליה. מראש הבולשת הבריטית הצליח לשחרר ממאסר בעכו קבוצה גדולה של חברי ה"הגנה", ובהם משה דיין. ידע להסיח דעתם מה"סליקים" שהוקמו ברחבי הארץ. את הכביש הראשון שנסלל במושבה סללו הבריטים כאות הוקרה לקשרים הנפלאים עמו, והוא ידע לנצל את קשריו לטובת הישוב היהודי.
לימים חברו והגיעו לכרכור שלושה מבני דודיו של א.ד. בדש, משפחת ליוביץ: אנשל, יענקל ואברהמ'ל, שלקחו חלק בבניית בתי המושבה, כך שלפני קום המדינה כל בית שלישי בכרכור היה שייך ל"חמולת הבדשים".
רבות עשה למען בנייתו של בית הכנסת בכרכור, ואף היה ארכיטקט המקום. מציאת המים, שגם בה יש לו חלק כאשר מצא והגיע לגיאולוג של המנדט באותה עת, מיסטר בלק, ואחרי שלושה ימי חיפושים פסק על מקום מסוים שאכן היה נקודה שמי התהום שהתגלו בה היו הסנסציה של אותה תקופה בכל הארץ.
דמותו של א.ד. בדש מקפלת בתוכה חלק נכבד מייסורי משפחת האדמה, שסייעה והביאה ליסודה של ארץ ישראל. חייו היו קודש לזולת, לאדם באשר הוא אדם. הוא ידע לאהוב את כל אשר נברא בצלם ה' ולעשות כל שביכולתו על מנת להיטיב עם הזולת. אברהם הרצפלד אמר עליו: "תנו לי מאה בדשים ואיתם אבנה את המולדת". "ראו כל ההסטוריונים וכל כותבי תולדות המושבה מי עומד מאחורי כל תמונה של חריש באדמה, עיבוד הפרדסים, בניית בית הכנסת, בארות המים, הבתים הראשונים. בכל תמונה ימצא את הבדשים והליוביצים."

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות