חדשות אחרונות

  • זכרון בסלון 2019
  • תערוכה בגלריה: הגדות מאוסף פוגל
  • דף חדש: אברי הברון (היילברון) – זכרונות

משפחת איזנשטדט

מראשוני פרדס-חנה
התישבו בשנת 1931

שכנא

1966–1878

ארץ מוצא: בוברויסק, רוסיה הלבנה
מקצוע: חקלאי

מלכה

1976–1888

ארץ מוצא: מינסק ,רוסיה הלבנה
מקצוע: רופאת שינים וחקלאית

סיפור המשפחה

מלכה, בת שאול וחנה נחמצ'יק, נולדה ב 1888 ברוסיה הלבנה בפלך מינסק, וגדלה באחוזה אותה נהל אביה. היא הייתה בת יחידה בין כעשרה ילדים וכבר בגיל שלוש בקרה ב"חדר" יחד עם אחֶיה. כשגדלה לָמְדָה בגימנסיה ואחריה למדה בבית ספר לרפואת שניים. שכנא איזנשטדט נולד ב 1879 בעיר בוברויסק ברוסיה הלבנה למשפחת סוחרים אמידה בת כעשרה ילדים, בנים ובנות. בצעירותו נסע לחו"ל ואף בקר בברלין.
הזוג התחתן בשנת 1913 והקים את ביתו בבוברויסק שם התגוררו כמה מאחי שכנא, והגיסות למדו את מלכה, שנהגה בישירות ופשטות, גינונים עירוניים. הבית היה ציוני והילדים, חנה (1914) ומיכאל (1915), בקרו בגן עברי בו הגננת היתה אחותה של חנה רובינא. בעקבות המהפכה הקומוניסטית ואבדן הפרנסה נדדה המשפחה לכפר קטן, פוסטלניקי, בו ניהל שכנא טחנה על אחד מיובלי נהר הדווינה. החיים בכפר הקטן, בחיק הטבע, היו עבור הילדים חיי גן עדן. הבן מיכאל, שגדל והיה לסופר ומשורר, תאר את זיכרונות החיים המאושרים הללו בספרו "יערות הילדות". למרות שברוסיה הקומוניסטית הציונות היתה אסורה, המשיכו הילדים לקבל חנוך עברי ע"י מורה פרטי שגר אתם. אחרי שנולד שאול (1923), הגשימה המשפחה את שאיפותיה ועלתה לארץ ישראל.
הם הגיעו לארץ בשנת 1925, באנייה "לנין", וקבעו את מגוריהם בנוה שאנן בחיפה. מלכה פתחה מרפאת שיניים, שכנא נכנס לשותפות בעסקי דיג בכנרת, והילדים הגדולים, מיכאל וחנה, החלו בלימודיהם בבית הספר הריאלי בחיפה. עסקי הדיג לא צלחו, המשפחה עזבה את חיפה והתיישבה בבאר-טוביה. השתלבות המבוגרים והילדים בחיי המושבה ובחקלאות היתה קלה ומוצלחת. שכנא נהנה מאוד מעבודתו כאיכר ומלכה עבדה גם כרופאת שיניים. במאורעות תרפ"ט (1929) נחרבה המושבה כליל והמשפחה עברה לפרדס-חנה שזה עתה הוקמה. סמוך למעבר לפרדס-חנה, הפך שכנא מחילוני גמור לאדם מאמין ושומר מצוות אחרי שיצא ללא פגע מפגיעת משאית. המשק כלל פרדס, רפת ולול. שכנא טיפל בפרדס, היה עסוק בענייני "בנק הלוואה וחסכון", והרבה לבקר בבית הכנסת לצרכי תפילה ולימוד. ככלי תחבורה שימשה אותו עגלה רתומה לאתון. מלכה טפלה ברפת ובלול, ובחצר גידלה ירקות ותות שדה שכוסה בחצאי קליפות ביצים להגנה מן הציפורים. בשנים הראשונות, עזרה מלכה בפרנסת המשפחה בעבודתה כרופאת שיניים במרפאה שבביתה
משפחתו הענפה של שכנא עלתה לארץ סמוך לעלייתו, אך משפחתה של מלכה נותרה ברוסיה ועברה את סבלות מלחמת העולם השניה והחיים מאחורי מסך הברזל. מלכה היתה מכה על חטא על כך שלא עודדה אותם לבוא בעקבותיה, שולחת להם חבילות, ומתכתבת אתם בדרכים עקיפות ובלשון סתרים. כשאחיה רצה להודיע לה שהגיעו המצות לפסח כתב: "הגיע הדוד לחמא עניא". רק בשנות ה70 החלו להגיע חלק מצאצאי הקרובים. מלכה היתה ידועה בהכנסת האורחים שלה ונכונותה להושיט עזרה לכל דורש. היתה לה השכלה רחבה וזיכרון מפליא, כך יכלה לעזור לנכדיה לפתור משוואות אלגבריות, לשיר אריות שלמות מאופרות ששמעה, ולספר בשלמותן עלילות של ספרים וסרטים.
הילדים, חנה ושאול ז"ל, התיישבו גם הם בפרדס חנה. חנה לָמדה הוראה, התחתנה עם גדעון חזנוב, גם הוא ממשפחת מייסדים, ועבדה שנים רבות כמורה בבית הספר היסודי. שאול סיים את בית הספר החקלאי מקווה ישראל, השתתף במלחמת השחרור כלוחם בפלמ"ח ונפצע בעת שרות מילואים בראשית שנות ה50, כשרכבו עלה על מוקש. הוא התחתן עם שרה גויטה, והמשיך בעיבוד הפרדס. מיכאל ז"ל סיים את מקווה ישראל, שרת בבריגדה, התחתן עם יעל צימבל, בת מושב תל עדשים, אבל המשיך בלימודי ספרות וחנוך, ושלב כתיבה והוראה. במקום מגוריו האחרון במושב שדמה נוספו אליהן גם טפול בגנה ובמטע. הנכדים הרבים של מלכה ושכנא הרבו לבקרם ולבלות בחצרם, זיכרון עץ התות שלפני הבית וריבות תות השדה מעלה בפי הנכדים ריר, וליל הסדר שהיה נערך בביתם ברוב עם זכור לנכדים עד היום. שכנא נפטר בגיל 87 בשנת 1966 ומלכה, שהייתה צעירה ממנו ב10 שנים נפטרה באותו גיל בשנת 1976. בפרדס חנה נותר לגור עד היום חלק נכבד ממשפחות הנכדים והנינים.

קישור לאתר משפחתי חיצוני:

גלריית תמונות