חדשות אחרונות

  • ספורט. תערוכה על הספורט במושבה.
  • דף חדש: אברי הברון (היילברון) – זכרונות

החקלאי – הפנימיה

חקלאי פרדס-חנה הוקם כבית ספר המיועד לתלמידים שילמדו בו בתנאי פנימיה. "אפיו ומבנהו של ביה"ס מחיבים שתלמידיו יהיו פנימיים, כלומר שיהיו גרים בתוך המוסד. … החיים בצותא בפנימיה כשהם לעצמם מחנכים לחיי חברה ולאחריות חברית הדדית." כך גם היה מקובל בבתי הספר החקלאים באותה תקופה.
מה היה סוד המשיכה של הפנימיה? עונה יחיעם וייץ, בוגר 1965: "מי צריך הורים בגיל 16? שיגידו מה כן לעשות ומה לא?… עשרות נערים בני עשרה ישנים יחד, אוכלים יחד, מתקלחים יחד, לומדים יחד, עובדים יחד, מתבדרים יחד, משתובבים יחד – זה מפתח אחד ליצירת אחווה שאין דומה לה". והמפתח השניה "הוא השיטה של ניהול עצמי של התלמידים את כל אורחות חייהם, כאשר בחכמה רבה הוכנסה בצורה מובנית לחיים תחרות".
אבל החיים בפנימיה לא היו פשוטים.
ההוגים והיזמים של בית הספר – דר' ברין, דר' בירם, וסמילנסקי, ראו בחזונם בית ספר בנוסח אוניברסיטת אוקספורד באנגליה: "החניכים מחולקים ל'בתים' המתחרים ביניהם בפעולות תרבות, ספורט ובשמירה על סדרי המוסד ומנהגיו. פעולות החניכים כוללות – הוצאת עלוני קיר (חקלאי, ספרותי וספורטיבי), נהול מועדון וחוגים שונים, תחרויות ספורט, תורנות ועוד. באחריות לפעולות נושאים בעיקר תלמידי הכתות הגבוהות. הפנימיה מתנהלת ברוח של מסרת ישראל".
ראוי אולי להבהיר מהם "הבתים המתחרים ביניהם", שמוזכרים כאן למעלה. ובשפת המקום: "הבית הכחול" ו"הבית הלבן". הפנימיה היתה מאורגנת לפי סגנון אנגלי, והמבנה עצמו תוכנן בהתאם[1]. המדריך גר באמצע, ומשני הצדדים היו חדרי השינה. אם "חדר שינה" מעלה במחשבתכם חדר ליחיד, עם שולחן כתיבה ומרחב אישי – ובכן, אתם לא בכיוון בכלל. בצד אחד היו שני חדרי שינה, שבכל אחד מהם 20 מיטות צפופות זו לזו , ל- 20 תלמידים, ובצד שני אותו הדבר – עוד פעם 40 תלמידים. ביחד -80 תלמידים[2]. בכל אחד משני קצוות הבנין היו מגדלים עגולים ("מצודה"). שם ישנו תלמידי הכיתה המסיימת, והם היו מושא חלומם של כל התלמידים, כי במצודה חלקו את החדר רק בין ארבע מיטות.
החוקים היו נוקשים למדי: 10:00 בלילה שעת כיבוי אורות קשוחה. חוקים ברורים לסידור הארון ותא הנעליים, דרך מיוחדת לתליית המגבות, סידורי רחצה, שעות המכבסה, שעות הארוחה ועוד. "עד היום כשאני קם בבוקר אני מסדר את המיטה ומותח אותה בדיוק כמו בפנימיה", מעיד ירוחם לקריץ כשהוא בשנות ה- 70 לחייו. סדר היום בפנימיה היה קשוח גם הוא: השכמה מוקדמת בחורף ובקיץ, התעמלות, מקלחת – "אינכם יכולים לתאר לכם כמה היה לי קשה להתקלח במים הצוננים עד שהתרגלתי", כותב להוריו רפי שולברג (שלו) בשנת 1941. אחרי המקלחת – ארוחת בוקר, לימודים או עבודה במשק, שיעורי בית, פנאי וכד'.
על הסדר והמשמעת בתוך הפנימיה הופקדו התלמידים הבוגרים. בכל אולם שינה גר תלמיד בוגר, שתפקידו היה להיות "המבוגר האחראי" באולם. לתפקיד זה מונו הטובים ביותר בשכבה.
ליד המיטות לא היה שום דבר. בקומה התחתונה היו חדרי ההלבשה, המקלחות והשרותים, מקום לבגדים ולנעלים, כך שחס וחלילה לא יהיה ריח של נעלים ליד  המטות. התלמידים למעשה גרו נטו רק במטות, כלומר התרחצו, התקלחו והתלבשו – הכל בקומת הכניסה, ועלו בלילה רק בשביל לישון. בין המקלחות בשני אגפי הבית היה חדר האוכל, ומעליו – דירתו הפרטית של מנהל הפנימיה וחדר האחות הרפואית[3]
קצת קשה להאמין היום, אבל תלמידי הפנימיה שהו בבית הספר מחג לחג ונסעו הביתה רק אחת לשלושה חודשים.[4]
אז מה היה כל כך כיף?
"הפנימיה מהווה את הכח המניע של הפעילות בביה"ס… [ואת] הכח שנושא על כתפיו את רוב עבודות ההתנדבות במשק בית הספר…  מספר לנו יעקב סלומון, שסיים את בית הספר בשנת 1951: "לחיות בפנימיה היה נפלא. הילדים רצו ללכת לפנימיה. אחד הדברים הכי יפים שיכלו לקרות לנער. זה שיתוף אמיתי בכל. אין רכוש פרטי. זו קומונה אמיתית".[5]
בפנימיה פעלו ועדות: מועצת התלמידים, ועדת תרבות, ועדת ספורט, ועדת משמעת, ועדת עבודה וועדת פנימיה. לכל ועדה נמצא מדריך מלווה. בוועדת ספורט, תרבות ועבודה נמצאים גם נציגים של תלמידים שאינם בפנימיה (בשפת המקום: "החיצוניים"). ..
דודי שליט מספר (2015): "בית הספר בזמננו היה קהילת נוער. ערבי הששי והנשפים בחגים – חנוכה ופורים – היו יצירות מיוחדות במינן. האירועים נעשו על ידי הילדים עם מעט מאד התערבות של מורים ומדריכים. היה תמיד עיתון היתולי. אליהו הכהן היה מהכותבים. עוזי נדיבי היה כותב יומן היתולי, וכולם חיכו עד מאוחר בלילה לריקודים סוחפים במיוחד ושירה. ריקודי ההורה, "המתבן של מזרע עולה באש" וכד'. היתה לנו להקת ריקודים. באחד הנשפים היינו צריכים תלבושת, הלכנו לגן שמואל וביקשנו מצ'סקה שתלווה לנו תלבושת, והם נתנו לנו."[6]
חניכי פנימיה באותה כתה הפכו ל"מקשה חברתית אחת בעלת עגה יחודית, הרגלי בילוי אחידים ומורשת משותפת, שלא בנקל פתחה שעריה לקליטתם של חדשים". כך, נוצר פער מסוים בין חניכי הפנימיה לבין חבריהם ה"חיצוניים", שגרו בישובי הסביבה וחזרו לבתיהם מדי יום. החיצוניים לא חוו את חוויות השינה המשותפת, הסיפורים האמיתיים והמדומיינים לפני השינה, התחרויות בין בחורים צעירים המתחברים באשר עשו ובאשר דמיינו שעשו, המקלחת המשותפת, הכנת השיעורים המשותפת, הארוחות המשותפות, מבצעי הערמה על המורים והמדריכים, הפריצות והגניבות הקטנות, העישון וכל שאר הדברים האסורים שמקומם יכירם בלילות ובחופשות.
כמובן שתלמיד פנימיה לא יכול להתחמק מחויה מכוננת כמו "ההשבעה", שבה כל מחזור דאג להמציא התעללות מתוחכמת יותר כדי לקלוט את הצעירים המצטרפים לפנימיה מחד גיסא, ומאיסך, המאמץ וההשקעה הבלתי נגמרים בשיפור איכות שעות הפנאי בתכניות נפלאות שנכתבו ובוצעו על-ידי התלמידים בערבי שבתות ובנשפי החגים הזכורים לטוב גם אחרי עשרות שנים. כל אלה הפיחו רוח של אחוה ולכידות, של חווית התבגרות מיוחדת, בזכות ולמרות שהכל היה מנוהל במסגרות חוקים ברורות, ולעתים קרובות אף נוקשות.
בפנימיה נשמרה מסורת ביה"ס, שהועברה מדור לדור: קבלת שבת עם תפילה ושירה וארוחה חגיגית. ארוחת צהרים בשבת שנפתחה בקריאה מתוך פרשת השבוע והסבר נלווה. "על חלק זה של חיי הפנימיה היינו, קבלת שבת ומסורת, ממונה מר אברהם דוד, שעוסק במלאכה זו בנאמנות כבר שנים רבות".[7]
התלמידים הראשונים של בית הספר גרו במגד, ושם גם למדו, כמעון זמני. למקומו הנוכחי עבר בית הספר בשנת 1935. הפנימיה שנבנתה עבור בית הספר תוכננה ל- 60 תלמידים, והמימון לבנייתה היה בהלוואה שסיפקו פיק"א ו"האגודה הא"י". [8]  הקבלן שבנה את הפנימיה היה טיקטינר.
שנים רבות רוב התלמידים בבית הספר היו פנימיונים. בשנים הראשונות היו בפנימיה רק בנים, ובשנת תש"ט (1949) סודרה גם פנימיה לבנות. הבנינים היו מופרדים (נו, מה חשבתם?), ובאמצע ביניהם – חדר האחות.
פנימית הבנות נבנתה מתרומת משפ' וולדנברג. הבניה הסתיימה בעלות של 3,500 ל"י. המבנה עשוי בלוקים, וכלל 5 חדרים, כל אחד בן 20 מ"ר. משפ' וולדנברג תרמה 2,000 ל"י מתוך העלות. חנוכת הפנימיה נעשתה יחד עם חנוכת מועדון לתרבות "אהל יעקב" ע"י אריה וקסלר, בוגר בית הספר מזכרון יעקב, שנפל בקרב.

[1] צילום דהוי של הפנימיה מ-1937 בספר של א' ינקלביץ, עמ' 261. צילום של אחד מאולמות השינה – איור 54, עמ' 280.  איור נחמד – "קצת לחיי החברה" – קטע בכתב יד בתיקיה "פנימיה" בין התיקיות בקופסא 10140.
[2]
[3] מצחצחים שיניים לפרות, עמ' 57
[4] מתוך ראיון עם אסתר דוד, 4/11/1999, בתיקיות  10140
[5] מפגש בוגרי החקלאי בבית הראשונים 8/10/2015
[6] מפגש בוגרי החקלאי בבית הראשונים 8/10/2015

[7] מתוך כתבתו של מר אריה גרשון, מנהל הפנימיה", בתיקיה "הפנימיה" 10140

[8] מכתב ד"ר בירם וצבי איזקסון מה- 19/4/1936 שמופנה להנהלת פיק"א בחיפה. צולם מהארכיון הציוני. תיק 10133.