חדשות אחרונות

זכרונות – נחמן בלום (תל שלום)

[1] "נולדתי בשנת 1910 בעיר קלן, גרמניה. הייתי חבר בתנועת החלוץ. את מקצוע האינסטלציה והפחחות למדתי בגרמניה במשך שלוש שנים, לאחר שנאלצתי לעזוב את עבודתי בחנות הכל בו טיטף. פוטרתי בגלל היותי יהודי. כשרברב במושבה התקנתי את האינסטלציה בחנויות במרכז המושבה, וכמובן שתיקנתי כל ברז דולף. כלי עבודה הבאתי אתי מחו"ל, חלק מהכלים קיבלתי ואת היתר קניתי. ארצה עליתי בשנת 1936, לאחר הכשרה ציונית, עם אשתי רות ז"ל. בעלותנו ארצה שהינו מעט במחנה עולים בחיפה. עלינו  קבוצה שלמה של יהודים מגרמניה על סרטיפיקט משותף. איתי עלו: יעקב בולר, אלי בנדיק ועוד, וכולנו הלכנו לקיבוץ משמרות. רוב הזמן עסקתי באינסטלציה סניטרית ופחחות.
לפרדס חנה הגעתי בשנת 1938. קיבלתי 2 דונם מהאחים מָאיֶר, והגשתי בקשה להביא את הורי מגרמניה. מהאנגלים קיבלתי עבורם סרטיפיקט. בכסף שהביאו הורי בנינו את הבית בתל שלום. הבית עלה לנו 160 לירות, וגרנו ביחד. אחר כך הוספתי חדר ומטבח. הורי, אנה ויוליוס, עלו ארצה בשנת 1939, כשלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. אבי גידל ירקות וארנבות בחצר, ובנוסף לקח כלי פסטיק מבית חרושת אמבית, מילא בהם תרמיל גב ונסע באוטובוס בכל האזור עד לתל מונד, עבר מבית לבית ומכר אותם. כל נהגי אגד הכירו אותו. כתחביב למד לתקן כלי זכוכית וחרסינה שאנשים הביאו מחו"ל. היה דמות ידועה ואהובה בכל האיזור. בכיסו היו תמיד ממתקים ומתנות קטנות לילדים.
נולדו לנו שלושה ילדים: הבכור, יונתן, נולד במשמרות בשנת 1937; דן, בני השני, נולד בתל שלום בשנת 1939; ואילנה בתי נולדה בתל שלום בשנת 1945. כל ילדי גרים בפרדס חנה. יונתן שינה את שמו לכרמלי על פי דרישת הממשלה, כי בשנת 1955 נשלח לאנגליה להביא את המשחתת "אילת" עליה שירת. לבני דן בן ו-3 בנות. הוא עובד במקורות במוביל הארצי. בתי אילנה אם לבן ובת ועובדת כמורה. תפקידי הציבוריים היו: יו"ר ועד השכונה, ובהגנה הייתי אחראי על הסליקים. שכונת תל שלום היתה מבודדת, והיינו שומרים עליה. הצטרפנו לארגון "ההגנה" בכרכור. היו לנו סליקים במגרשים שלנו. את הסליק חפרנו באדמה, ועליו שמנו צינור. כאשר האנגלים ערכו חיפוש הם מצאו רק צינור. הסליק שלי, שהיה חבית גדולה עם פתח מיוחד, נמצא היום בבית הראשונים. כל תושבי תל שלום יצאו לשמירה. הקשר היה על ידי איתות עם עין שמר. על אחד הבתים בנינו מגדל שמירה קטן. התאמַנו עם חברי ההגנה מפרדס חנה. המאמן היה הנס פרידנזון. למדנו איך לדלג מעל תעלות ולטפס על הקירות. בשטח היו פרות בר בתוך ביצות (ליד צ'רקס). הנשק היה לא ליגאלי. מהנוטרים קיבלנו רובה אחד באופן רשמי. בשכונה היתה באר קטנה, שבה איחסנו את הכלים הליגליים. צבי צוריאל השתתף בקרב באל-עלמיין והביא משם "שמייסר" – רובה אוטומטי גרמני כשהוא מפורק לחלקים.
בשכונה היו גם נפגעים, כמו בעלה של צילה לדרר שישב על המרפסת, ופתאום עבר ערבי על סוס וירה בו. זה קרה בשנת 1938.
אשתי רות ז"ל נולדה בברלין. נפגשנו בתנועת החלוץ בברלין, שם נישאנו ועלינו ארצה. אשתי עבדה במשק בית אצל ד"ר וייל ו"ר וולף עד שנולד בננו השני. רות ארגנה את הנשים לפעילות ציבורית. הן אספו בגדים לעולים חדשים, עזרו לטפל בילדים, לקחו את הילדים עם עגלות וסוסים להראות להם את הסביבה. הנשים הראו להם איך לחיות ולהתארגן בתנאי הארץ. אשתי היתה פעילה ב-ויצ"ו והיתה חברה ב"גולדן אידז" עם גב' אורבוך.
משנת 1968 עסקתי הרבה בתחביב של חקר וצילומים של רכבות. זה כלל גם הסרטות. נתתי הרצאות על רכבות בבתי ספר, במועדוני נוער ובבתי הבראה.

[1] תיק 394ב