חדשות אחרונות

  • זכרון בסלון 2019
  • תערוכה בגלריה: הגדות מאוסף פוגל
  • דף חדש: אברי הברון (היילברון) – זכרונות

שלמה פרידמן – זכרונות

שלמה פרידמן, מראשוני החקלאים העצמאים בכרכור, מספר:

"ב-1948 יעקב שובל היה ממונה מטעם ה"הגנה" על שרות הידיעות והוא ביקש ממני – כדובר ערבית – להסתובב בין השכנים הערבים משבט ערב-טורקמן, לשמוע ולראות את מעשיהם. לפני הכרזת המדינה הודענו להם כי יוכלו להישאר במקום בכל מקרה ואל להם לחשוש מהיהודים. הם ענו לי כי כולנו חיים ביחד והם עובדים ומתפרנסים אצלנו, אך לאחר ימים מספר אנשים אמרו אנשי השבט כי הגיעו שני רוכבים מטול כרם, והראו לי כי 'הנה הם באים שוב עם דרישתם שנעזוב, כי הם מתכננים להרוג את כל היהודים'. לאחר מספר ימים עזבו כולם לפי ההוראות שקיבלו מטול כרם. לפני מספר שנים – לאחר מלחמת ששת הימים – הגיעו אלי ולכרכור אחד מבני שבט ערב טורקמן, שנולד בסביבה, התארח כאן בידידות רבה והזמין אותי להתארח אצלם בירדן.

זכור לי כי ב-1948 באחת השבתות באה קריאה לבית הכנסת לצאת לחפירת עמדות בקיבוץ ברקאי, היות וצבא עיראקי מתקדם. יצאנו כולנו מיד, ובראש – הרב זרצקי של כרכור."

ראיין וכתב: יורם שתיל,   10.3.2005

שלמה נולד ב 22.2.1917 בורשה בפולין, למשפחה גדולה, אחד מששה ילדים. המשפחה פתחה בית מלאכה לשמיכות פוך וצמר גפן. בגיל חמש ושש למד ב"חדר מודרני" והמשיך בגימנסיה מגיל שבע עד גיל שש עשרה. היו אירועי אנטישמיות עם ילדי הסביבה וגם הציונות חדרה למשפחה.

ב-1925 נסע אביו לפלסטינה-א"י לטיול, וקנה בתל אביב בית קטן. כשחזר לפולין צחקו עליו החברים על קניה זאת במקום לקנות בשוויץ. שלמה הצטרף לתנועה הרויזיוניסטית ולמכבי ולמד בפוליטכניקום במגמת הנדסת אוירונים, אך בגלל האנטישמיות עזב. 

ב-1934 עלתה האם לארץ, ורשמה את שלמה ל"מקוה ישראל", וכך קיבל סרטיפיקט לעליה כסטודנט. אחרי שנה עלו גם אביו ואחיו. כשסיים את הלימודים ב"מקוה" עבד בחקלאות אצל חבר בכרכור בשם אוקה דייויס – היה זה חבר שהכירוֹ בלימודים, ושלמה התקשר לכרכור. אוקה דייויס והרולד רוק, תלמידי "מקוה", היו בנים של בעלי מניות וקרקעות חברי "אחוזת לונדון". הוריהם באנגליה שלחו אותם ללמוד חקלאות ב"מקוה ישראל".

מ-1937 עד 1945 עבד אצל עזרא שֶפּהָרְד בחקלאות במקום. הוא גויס גם ל"הגנה" ושרת גם במשטרת המנדט בכרכור. ב- 1944 התחתן עם טובה. שלמה עזר לעזרא שפהרד לחרוש חלקת אדמה שהיתה בבעלותו וישבו עליה פלאחים, וכך הוכרזה כ"אדמת מריבה" והאדמה נשארה בבעלותו. שלמה קנה אדמות בכרכור, נטע בהן והתבסס.